החלטה בתיק בר"ע 16656-11-11

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס; בל' 6774-04-11), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 13.2.2011 (להלן: הוועדה). הוועדה קבעה בהחלטתה, כי המבקש איבד 74% מכושרו לעבוד, וזאת באופן זמני החל מיום 1.10.2010 ועד ליום 31.7.2011.

הרקע העובדתי

2.      המבקש עבר ניתוח בע"ש מותני, ולאחריו קבעה לו ועדה רפואית נכות זמנית משוקללת בשיעור של 50%, לתקופה מיום 1.8.2010 ועד ליום 31.7.2011, וזאת בגין הליקויים הבאים: 30% בגין הגבלת תנועות בעמוד השדרה המתני בצורה קשה לפי סעיף 37(7)(ג); 5% בגין ליקוי ראייה לפי סעיף 52(1)(ב)(3); 10% בגין נזק במיניסקוס לפי סעיף 35(1)(ב); 20% בגין צלוליטיס לפי סעיף 11(1)(ג). ועדה לעררים לעניין אי כושר קבעה למבקש דרגת אי כושר בשיעור של 100% זמני לתקופה שמיום 22.2.2009 ועד ליום 1.7.2010.

בהמשך, נקבעה למבקש דרגת נכות זמנית בשיעור 74% לתקופה שמיום 1.10.2010 ועד ליום 31.7.2011. ערר שהגיש על כך המבקש נדחה. על דחיית הערר הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

3.      בבית הדין האזורי הסכימו הצדדים להצעת בית הדין, כי הדיון בערעור יתנהל על דרך של הגשת טיעונים בכתב.

יצוין, כי המבקש הגיש לבית הדין האזורי בקשה לצרף תוצאות בדיקת MRI שהיה עתיד לעבור ביום 18.5.2011. בסופו של יום חזר בו מבקשתו, משדובר במסמך מאוחר להחלטת הוועדה עליה הוגש הערעור. 

ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין

4.      המבקש טען בבית הדין האזורי כי הוועדה התעלמה בהחלטתה מעובדות רלוונטיות, ובהן תלונותיו אודות אי יכולתו לשבת ישיבה ארוכה; העובדה שאינו מעסיק מזכירה והעובדה שהוא מתקשה בהליכה ומתנייד למרחקים בכיסא גלגלים. כמו כן, התעלמה הוועדה בהחלטתה מאופי עבודתו כעורך דין שאינה עבודה המתבצעת מן הבית או מן המשרד.

המשיב טען בבית הדין האזורי, כי למעשה המשיך המבקש לעבוד כעורך דין ולהופיע בבתי משפט. כסימוכין לטענה זו, צירף המשיב מסמך בעניין הופעותיו בבתי משפט שונים. כמו כן, לטענת המשיב, ראויה החלטת הוועדה להתאשר מטעמיה.

5.      בדחותו את ערעור המבקש, קבע בית הדין האזורי כי לא נפלה טעות משפטית בשיקולי הוועדה שהסתמכה על מסמכים רפואיים שהובאו בפניה. מסקנת הוועדה מתיישבת עם כלל החומר שהובא לפניה.

בית הדין האזורי התייחס במאמר מוסגר למסמך מיום 19.6.2011 שצורף לכתבי טענות המוסד, בו ישנו תיעוד אודות התכתבות בין הצדדים בנוגע להמשך הופעותיו של המבקש בבתי המשפט בתקופת אי הכושר. הודגש בפסק הדין, כי מדובר במסמך המאוחר להחלטת הוועדה ולפיכך לא ניתן לו משקל .

הבקשה

6.      המבקש טוען כנגד התנהלות בית הדין האזורי בקשר לשני מסמכים שמועדם מאוחר למועד החלטת הוועדה. לטענתו, בית הדין האזורי נסמך בהחלטתו על המסמך שצורף לטיעוני המוסד, שהוא מאוחר להחלטת הוועדה. כך, בעוד שהוא הסכים למשוך בקשתו להגיש תוצאות בדיקת MRI, משהמסמך היה מאוחר להחלטת הוועדה. בכך פעל בית הדין בניגוד להסכמת הצדדים לקיים את הדיון על דרך של סיכומים בכתב, בכפוף לכך שלא יוגשו מסמכים מאוחרים. בעוד שבקשתו של המבקש לצירוף מסמך מאוחר נתפס כבעייתי וטעון דיון נפרד בבית הדין האזורי , המסמך המאוחר שצירף המוסד התקבל, ובית הדין אף התייחס אליו במסגרת פסק הדין. לטענת המבקש, לכל הפחות, היה על בית הדין להתייחס לתשובתו לגבי אותו מסמך, או לאפשר גם לו להגיש את בדיקת ה-MRI המאוחרת. עוד טוען המבקש כי בית הדין האזורי הסתמך בפסק דינו על חוות דעתו של רופא מוסמך מיום 26.7.2010, אולם, מסמך זה מעולם לא נמסר לידיו, ואף לא צורף לכתבי הטענות של מי מהצדדים. משכך נפגעה זכותו הבסיסית להתייחס אל האמור בו במסגרת הערעור. לטענתו, הסתמכות של בית הדין על מסמך שלא צורף לכתבי הטענות חורגת מההסכמה הדיונית של הצדדים . כמו כן , בית הדין התעלם מהעובדה שהמבקש הוא עורך דין, שמעצם טיבה של עבודתו הוא מחויב לצאת לבתי משפט ולמוסדות אחרים; לדבריו, הוא מעולם לא אמר את הדברים שייחסה לו הוועדה בהחלטתה: " מסוגל לעסוק במגוון פעילויות כעורך דין מהמשרד, חוץ מאשר ייצוג בבתי משפט ובמוסדות אחרים ".  

ההכרעה

7.      לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה מיום 13.2.2011 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת מהטעמים כמפורט להלן.

8.      מפרוטוקול הוועדה ברור, כי בהחלטתה נתנה הוועדה את דעתה לליקוייו הרפואיים של המבקש כפי שנקבעו בוועדה הרפואית בעניינו. הוועדה ציינה לגבי המבקש כי הוא " תובע בן 49. אובחן כסובל מ.. נתוח ע"ש מותני, ליקוי ראייה, נזק במיניסקוס וצלוליטיס. בהופעתו בפני הוועדה מוסר שאינו עובד מזה תקופה ואינו מסוגל לעבוד במשרד הנמצא בביתו. לדבריו אמנם מצבו הבריאותי טוב יותר לאחר הניתוח אך למרות זאת מתקשה בישיבה ולו גם לזמן קצר ביותר ומתקשה מאוד בלעבוד מול מחשב עקב מצב ראייה ירוד. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים ומסתבר שעקב הליקוי בראיה קיבל 5% בלבד והליקוי בעמוד השדרה מותני. התובע בהחלט מסוגל לעבוד למרות הליקוי בישיבה לפחות שעתיים עד שלוש ביום ויש באפשרותו גם לעשות הפסקות ולחזור לעבודה היות והמשרד נמצא בביתו... ".

9.      מצב הדברים כמתואר על ידי הוועדה אף עולה בקנה אחד עם הערר שהגיש המבקש על קביעת דרגת אי כושר מיום 14.9.2010. במסגרת הערר העיד המבקש על עצמו כי: " גם השיפור בישיבה אינו כזה המאפשר לי לשבת מול מחשב ולהקליד יותר מאשר 30-40 דקות ואז הגב "נתפס " (הדגשה שלי -ר.ר) . נמצא אפוא, כי החלטת הוועדה, לפיה המבקש מסוגל לעבודה משרדית של שעתיים עד שלוש ביום, בהתחשב באפשרות שלו לעשות הפסקות כרצונו במשרד הממוקם בביתו, הינה סבירה ומתיישבת עם מצבו הרפואי כפי שמעיד עליו המבקש עצמו.

10.  אף בסיכום ביקור המבקש במרכז הרפואי שיבא מיום 25.5.2010, לא נשללה אפשרות לישיבה לפרקי זמן קצרים, אלא הומלץ: " זקוק כאמור להתאמת סביבת העבודה מאחר וכרגע ישיבה ממושכת עם נטיה קדימה כמו מול המחשב גורמת לכאבי גב "(הדגשה שלי -ר.ר) . כמו כן, במסמך רפואי של מרפאת תל-השומר מיום 25.5.2010 דובר על שיפור מתמשך במצבו של המבקש: " מר בוקובזה ממשיך להשתפר, מתהלך יותר אך עדין כאבים עם הקרנה לרגל שמאל ".

הנה כי כן על פני הדברים קביעת הוועדה בדבר אפשרות המבקש לעבוד מביתו/ משרדו במשך שעתיים עד שלוש ביום מעוגנת היטב במסמכי התיק.